Dioxin and the Kennesset
פרוטוקולים/ועדת הפנים/6734
ירושלים, ז' בתמוז, תשס"ג
7 ביולי, 2003
הכנסת
השש-עשרה נוסח
לא מתוקן
מושב
ראשון
פרוטוקול
מס'
4
מישיבת
ועדת המשנה לנושא מפגעי איכות הסביבה
של
ועדת הפנים ואיכות הסביבה
יום שלישי, א' בתמוז התשס"ג
(1 ביולי, 2003), שעה
12:40
סדר היום: 1. דיוקסינים
בישראל - תמונת מצב
נכחו:
חברי הוועדה: לאה נס - היו"ר , דוד אזולאי , ואסל טאהא, ניסן סלומינסקי
מוזמנים: חה"כ עסאם מח'ול
ד"ר
מיכה בר-חנא - מנהל המחלקה לרישוי סרטן, משרד הבריאות
ד"ר
רינה ורסנו - שירות המזון, משרד הבריאות
עו"ד
איריס שליט - הלשכה המשפטית, משרד הבריאות
עו"ד
לימור גדי - הלשכה המשפטית, משרד הבריאות
יבגניה
ברנשטיין - המשרד לאיכות הסביבה
לבנה
קורדובה - המשרד לאיכות הסביבה
זאב
ברל - סגן מנהל מינהל כימיה וסביבה, משרד התעשייה, המסחר
והתעסוקה
תמר
גנות - אדם טבע ודין
עו"ד
ענת מונסקו - אדם טבע ודין
ד"ר
אליהו ריכטר - יח' לרפואה סביבתית, האוניברסיטה העברית
יצחק
איילון - המועצה הלאומית לאיכות הסביבה
סטיבן
גרנט - יו"ר ארגון חיים וסביבה
מיכאל
סנדיגורסקי - ארגון חיים וסביבה
עו"ד
עמנואל ויזר - עמותת אוויר לנשימה
דב
באסל - מהנדס איכות הסביבה, התאחדות התעשיינים
יזהר
רשף - עמותת אזרחים למען איכות הסביבה בגליל, הקואליציה
לבריאות הציבור
ד"ר
צור גלין - מנהל היח' האקולוגית, המועצה התעשייתית רמת
חובב
אולג
גרנדר - המועצה התעשייתית רמת חובב
אברהם
ברכה - עיריית בית-שמש
אליהו
ואנונו - עיריית בית-שמש
ד"ר
גיל כץ - ד"ר להנדסה כימית, יועץ לעיריית בית-שמש
מרשה
רזניק - הדסה ישראל
ד"ר
מרים אלמגור - רופאה בבי"ח ביקור-חולים
ג'יימס
קריקון - מומחה לאיכות הסביבה ויועץ לעיריית קריית מוצקין
יונתן
סער - מיחזור פלסמה
גיא
זקס - לשעבר תושב קריית-טבעון
דוד
בר-דרור - יועץ לוועדה
עו"ד
נירה לאמעי - נציבות הדורות הבאים
ד"ר
שי פינטוב - נציבות הדורות הבאים
צביה
שקרוב - עוזרת לחברת הכנסת לאה נס
מנהלת הוועדה: יפה שפירא
רשמה: אירית שלהבת
דיוקסינים בישראל - תמונת מצב
היו"ר
לאה נס:
אני
מתכבדת לפתוח את הישיבה של ועדת-המשנה לנושא מפגעי איכות הסביבה. על סדר היום נושא
הדיוקסינים, קבוצה של כימיקלים מהרעילים ביותר המסרטנים בני-אדם. אלה מולקולות
יציבות בטבע שיש להן משך חיים ארוך. הן מסכנות את האוכלוסייה על-ידי פגיעה הן דרך
שרשרת המזון, הן דרך הנשימה והן במגע אקראי. הן פועלות בכמויות קטנות מאוד, חלקי
טריליון. המקור שלהן הוא בעיקר משריפה של חומרים אורגניים שמכילים כלור ולכן הן
תוצר-לוואי ממשרפות של פסולת, שריפה ועיבוד של מתכות, ייצור מלט, חלק מתהליכי
הזיקוק של דלק, מפעלי נייר ועוד.
בגלל
היכולת של הדיוקסינים להתמוסס בשומן הם מתרכזים ברקמות שומניות ולכן הם פוגעים
במערכת ההורמונלית ובמערכת הרבייה, גם אצל גברים וגם אצל נשים. הם גם אחד הגורמים
לסרטן שד. אתמול ביקרתי במרכז האישה בבית-חולים שערי צדק. הפרופסור הממונה על מרכז
האישה נשאל למה בישראל אחת מתשע נשים מפתחת סרטן שד - היום זה כבר אחת מתוך שמונה
- והוא ענה שמעבר לקשר הגנטי שאנחנו מחפשים בהחלט הגורמים הסביבתיים משפיעים. אני
חושבת שהדיוקסינים הם אחד הגורמים שמאיצים התפתחות של סרטן השד.
בגלל
הרעילות הגבוהה של החומר הזה ובגלל התפוצה שלו - ועוד נשמע על כך היום - כינסתי את
הוועדה. אני מבקשת לדעת איך מדינת ישראל מתמודדת עם הנושא החשוב הזה.
אני
מזמינה את ד"ר סטיבן גרנט מעמותת חיים וסביבה לתת הסבר קצרצר על הדיוקסינים.
סטיבן
גרנט: את כבר
סיכמת הרבה עובדות על הדיוקסינים. יש שלוש קבוצות של תרכובות: דיוקסינים, פורנים ו-PCB שכולן מכילות אטומים של כלור או כרום. כולן נוראיות, כל אחת בצורה
שלה.
לעומת
השיחה שהיתה לכם לפני שבוע על אזבסט, שם הבעיה היא מחט, עצם שאפשר לראות כמעט בעין
בלתי מזוינת, כאן אנחנו מדברים על מולקולות שיש קושי גדול למדוד אותן, לבדוק אותן,
לראות אותן.
אתקן
דבר אחד שאת אמרת על ההיווצרות של הדיוקסינים. התחלת ההיווצרות של דיוקסינים,
שיכולה להוביל לדברים נוראים, יכולה להיות עם כל חומר שמכיל כלור, לא רק
PVC
שמכיל
40%
כלור.
יש נוכחות של כלור מים ובאוויר ובקצה האצבעות וכולי.
המחט של אזבסט הוא ברוחב של בערך 2 מיקרון כאשר המולקולה של הדיוקסין
היא באורך אלפית או 2 אלפיות מיקרון. זאת אומרת, זה דבר
קטן ולכן בתעשייה זה נפלט מהארובות, מייצור של כל מיני חומרים, במיוחד ממשרפות, גם
של פסולת ביתית, גם של פסולת תעשייתית וגם של פסולת מסוכנת. זה עף באוויר ויכול
לעבור עשרות, מאות ואפילו אלפי קילומטרים. הוא לא שוקע על-יד הארובה. בריכוזים
גבוהים, בסביבת הארובה או במפעל, הוא יכול לסכן את העובדים אבל מה שמדאיג אותי,
ואני חושב אותנו, זה ההשפעה שלו על האוכלוסייה הכללית.
כמו
שציינת הוא מצטבר בגוף והבעיה היא שהוא יציב. כמעט אין מנגנון או מערכת שמפרק
אותו, לא בחוץ בטבע ולא בתוך עולם החי. אורך החיים שלו הוא עשרות שנים בחוץ. כאשר
אנחנו מייצרים אותו אנחנו גורמים לתוספת בסביבה כי הוא לא מתפרק והוא מוסיף למה
שיש.
למשל
יש לנו בעיה של הבוצה ממכוני הטיהור. מה אנחנו עושים עם זה? אנחנו מפזרים את זה על
הקרקע, אבל זה מכיל דיוקסין
היו"ר
לאה נס:
אחר-כך
זה מגיע לשרשרת המזון ולאוכל שלנו.
סטיבן
גרנט:
זה
סוגר את המעגל ומגיע למזון שלנו ולמזון של בעלי החיים מכל המינים וזה חוזר אלינו.
קשה מאוד ויקר מאוד לבדוק את הדיוקסינים כי האנליזה יקרה. כדי לקבל מידע על הסכנה
אני צריך להפריד בין מאות ה-congeners, התרכובות
מאותה משפחה, כאשר חלק מהן מאוד רעילות וחלק מהן כמעט בכלל לא רעילות. לתרכובות
שאינן רעילות יש תכונה קשה, שכאשר הן מתפרקות זה בדרך כלל לחומרים רעילים יותר.
היו"ר
לאה נס:
אבל
די לנו בתרכובות הרעילות, אנחנו לא צריכים לדאוג גם לתרכובות שאינן רעילות.
סטיבן
גרנט:
כל
המשפחה של הדיוקסינים מגיעה לסביבה שלנו. הם מגיעים לקרקע ונשארים על הקרקע או
בתוך הקרקע. זה נופל על הצמחים והחיות אוכלות אותם, ואנחנו בתורנו אוכלים את הבשר
או את החלב והגבינות. זה מגיע גם לשמנים, כמו שמן זית, ומגיע לכל המזון שלנו כמעט.
היו"ר
לאה נס:
זה
נמצא בעיקר במזון השמן?
סטיבן
גרנט:
זה
נמצא בעיקר במזון השמן אבל מגיע גם מהחלק החיצוני של מזון שאינו רחוץ.
דוד
אזולאי:
זה
מגיע גם למאגרי מים?
סטיבן
גרנט:
זה
מגיע למאגרי מים. במשך שנים מדברים על מערכת סינון אולטרה-סולטריישן במים של
המוביל הארצי וזה תקוע בוויכוחים בבית-המשפט. מה שמגיע למאגר יכנס למערכת המים
ונשתה אותו.
יש
תכנית לבנות משרפה בשפרעם ואם יפלטו מאותה ארובה דיוקסינים זה בוודאי יגיע חלק
מהזמן למאגר אשכול בדרך לתל-אביב, שממוקם 6 קילומטרים משם.
עסאם
מח'ול:
זה
די חמור גם אם זה נשאר בשפרעם. סטיבן גרנט:אנחנו באים לעתים בהרגשה שמה שקורה
בפריפריה פחות מדאיג את אלה שקובעים מדיניות ממה שקורה בתל-אביב ובירושלים.היו"ר
לאה נס:
אנחנו
מדינה כל-כך קטנה שאיפה שזה נופל, זה כבר מגיע.סטיבן גרנט:
ככל
הידוע לי נעשו בארץ רק מדידות בודדות של ריכוזי דיוקסינים, זה מגיע אולי ל-50. אנחנו יודעים שיש מדינות שמבצעות
אלפי מדידות מדי שנה: גרמניה, אנגליה, שוויץ, ארצות-הברית, קנדה וכל מיני מקומות
בעולם ומזה הם מייצרים כלים, מידע שהוא הבסיס למדיניות ולהתייחסות. לדעתי אחד
הדברים המרכזיים בכל העבודה פה זה הצורך לממן ולהקים מעבדה בישראל. הבדיקה יקרה,
בערך 1,000 דולר לאנליזה. אם נעשה את זה בארץ זה
יהיה זול יותר, והכסף גם יישאר פה. היום אנליזה עולה כ-1,000 דולר
ולהערכתי כאשר תוקם מעבדה בארץ במשך עשור זה ימשיך לעלות 1,000
דולר
ומעלה ואחרי כן אולי העלות תרד.
היו"ר
לאה נס:
עוד
מעט נשאל את משרדי הממשלה איפה בודקים, ואם בכלל בודקים. עוד נגיע לזה.
סטיבן
גרנט:
זה
פחות או יותר, בגלל לחץ זמן. האנשים שידברו אחריי בוודאי יוסיפו על מה שאמרתי.
היו"ר
לאה נס:
תודה.
נשמע עכשיו את מר סנדיגורסקי מארגון חיים וסביבה, שהוא מרצה על דיוקסינים.
מיכאל
סנדיגורסקי:
אני
בכלל לא חסיד של ריפוי חולה בטרמומטר. הקמת מעבדה ובדיקות של דיוקסינים היא לא
הדבר הראשון שצריך לעשות. לצערי הרב במדינה שלנו ידועים כבר המקורות לדיוקסינים,
שקשורים בעיקר לאופי התעשייה שלנו. הייתי מתחיל מטיפול במקורות ובדיוקסינים בלתי
מטופלים, במיוחד לאחר שמדינת ישראל חתמה לפני שנה על אמנת שטוקהולם.
אנחנו
חייבים לעשות משהו לא רק לגבי הדיוקסינים. יש חומרים דומים באותו תחום התייחסות
שמשפיעים לרעה על בריאות בני האדם ופוגעים בסביבה. לכן אנחנו חייבים להתייחס גם
לקבוצות חומרים דומי דיוקסינים.
דבר
שני, יש לנו ויכוח כמה דיוקסינים נפלטים בסך הכול לסביבה בארץ. ההערכה היא שמדובר
על
2,
4 או
5 קילוגרם.
קשה למדוד את זה, וגם עם הבדיקות אנחנו קצת נסתבך. לדוגמה, בגרמניה, על אף כל
הקפדנות של הגרמנים, יש סקר המצביע על פליטות של קילוגרם דיוקסינים לשנה אבל הם
יודעים שיש עוד איזה קילוגרם ממקורות בלתי ידועים.
היו"ר
לאה נס:
אני
מבינה שהבדיקות יקרות. עוד מעט נשמע אם בכלל בודקים. אני מבינה שבכלל לא עושים
בדיקות. אבל אתה אומר שאפשר להעריך. אם אנחנו יודעים שמקור הדיוקסינים הוא משריפה,
ויש כל-כך הרבה אזורי תעשייה ששורפים בכל מיני תהליכים ומשם בטוח משתחררים
דיוקסינים, וגם יודעים את הכמויות שמשתחררות, אני מניחה שבחישובים מתמטיים פשוטים
אפשר לדעת בדיוק כמה נפלט.
מיכאל
סנדיגורסקי:
לצערי
הרב את צודקת. לא כל-כך עושים בדיקות כאלה.
הייתי
רוצה להתחיל לא מהמקורות הקלסיים, פליטות דיוקסינים בעקבות שריפה של פסולת רעילה
או פסולת מוצקה, אלא ממפעלים. יש בארץ מפעלים אופייניים וידועים למדי שבתהליך
הייצור שלהם נוצרים דיוקסינים. קודם כול, אלה רוב המפעלים בדרום, ברמת חובב
ובבאר-שבע, ומפעלים לסינתיזה של כלור וברום אורגניים כמו "מכתשים" ו"ברום".
מפעל "מכתשים" מייצר חומרי הדברה על בסיס כלור, וכחומר לוואי בוודאי שיש
דיוקסינים וחומרים דומים. מפעל "ברום" מייצר flame retardance על
בסיס ברום. לצערי הרב בתנאים לרישיון עסק של מפעלים כמעט ואין התייחסות
לדיוקסינים. הבעיה היא שהם לא רק נפלטים מהארובות אלא הם נכנסים לפסולת ומפוזרים
(fugitive emission) בתהליכי אריזה, שינוע וכולי.
בארץ
יש עוד בעיה, כמו כל המדינות שמשתמשות הרבה בכלור, והיא תהליכי אלקטרוליזה. יש
פליטות דיוקסינים לסביבה מכל תהליך ייצור מגנזיום ומכל תהליך ייצור כלור. עוד פעם,
מדובר על המפעלים ברמת חובב ובים המלח וכנראה במפעל "פרוּ-דרום".
יש
עוד תהליכים בלתי שגרתיים שהם מקור לדיוקסינים ובכלל לא מתייחסים אליהם. למשל
מפעלי טקסטיל שמעבדים בד וחומר-גלם כמו כותנה שמגיע מאסיה התיכונה, שם משתמשים
בכמויות גדולות של חומרי הדברה עשירים בדיוקסינים. הם מביאים דיוקסינים לכאן. גם
אם זה לא נפלט לאוויר לפעמים שפכי תעשיית הטקסטיל עשירים בחומרי הדברה דיוקסינים.
עוד
מקור די משמעותי זה כל תעשיית מחזור המתכות בארץ. בכלל לא מתייחסים לזה, לא קובעים
דרישות-סף. זה קיים גם במפעל למחזור פלדה וגם במפעל "יהודה-פלדות"
באשדוד. מכניסים שם את כל הגרוטאות, עם פסולת פלסטיק, בלי מיון.
כאיש
ציבור וכיועץ סביבתי טיפלתי במפעלים למחזור אלומיניום. באף מדינה מודרנית אין
מפעלים למחזור אלומיניום במצב כל-כך גרוע שעדיין לא מצוידים בשום מתקן למניעת
פליטות.
יש
עוד מפעל שבכלל לא כל-כך רוצים לדבר עליו, מפעל למחזור מצברים ופסולת עופרת באשדוד
("הקורנס"), שאני מכיר אותו 10 שנים. מכניסים לשם פסולת עופרת יחד
עם שארית של PVC ודברים כאלה. גם הוא מקור ידוע
לזיהום. יש גם כל מיני מפעלים קטנים ופירטיים למחזור חוטי נחושת שמזהמים
בדיוקסינים.
היו"ר
לאה נס:
הבנו
שבכל הארץ ישנם מוקדים של מפעלי תעשייה, באשדוד, ברמת חובב, במפרץ חיפה, בעכו,
מפעלים שתוצר הלוואי שלהם זה דיוקסינים.
מיכאל
סנדיגורסקי:
הייתי
מעורב, יחד עם אנשים נוספים שיושבים פה, בכתיבת רישיון עסק למשרפה ברמת חובב. בכל
העולם המודרני ידוע שאחד ממקורות הזיהום של דיוקסינים בסביבה זה שריפות ענקיות.
לפני שבוע היתה שריפה בבניין המרכזים בתל-אביב ושם נשרפו כמויות גדולות של חומר
בידוד מ-PVC ופלסטיק. בארץ לא בודקים את זה בכלל. עדיין יש אישור לשריפת גֶזֶם
בחקלאות, עדיין אנחנו לא בודקים מה קרה בתהליכי שריפות ענקיות. בוודאי שזה אסון.
לפעמים אי אפשר למנוע שריפות אבל אחרי שהן קורות אנחנו חייבים לעקוב אחרי הענן
ולבדוק איפה הוא שקע ואולי להיכנס לדה-קונטמינציה. אני מחזיק פה בידי דוח חקירה
מאירוע שריפה במשרפה ברמת חובב. זה קורה, אבל פה לצערי הרב יש אחראים. אנחנו
חייבים לבחון כל שריפה ענקית כזאת, בייחוד שכל הארץ מזוהמת בפסולת פלסטיק ובפסולת
נייר ולכן יש לערוך חקירות אחרי שריפות כאלה.
היו"ר
לאה נס:
זאת
אומרת שמעבר למפעלים, שחלק מתהליך הייצור שלהם הוא שריפה שגורמת לדיוקסינים, אז כל
שריפה גדולה שפורצת באקראי מעלה את רמת הדיוקסינים, שגם כך גבוהה כנראה.
אני
מבקשת לשמוע את ד"ר ג'יימס קריקון, שהוא מומחה לאיכות הסביבה ויועץ לעיריית
קריית מוצקין, שיש לו ניסיון רב בנושא הדיוקסינים.
ג'יימס
קריקון:
בחרתי
לקרוא לאזור הזה "סמטת הסרטן של המדינה" מכיוון שנוצרות בו כמויות
אדירות של דיוקסינים. זה מקיף עשרות קילומטרים ומשפיע בצורה משמעותית. זה רצועה
שכוללת את נשר, המפעלים בקריות, מפעלי עכו, עד נהריה עם האזבסט. זה "סמטת
הסרטן" של המדינה, הן מבחינה כמותית והן מבחינה בטיחותית.
דיוקסינים
ולמעשה כל חומר כימי יכול להיכנס לגוף דרך הנשימה, או דרך המזון והמים, וחומרים
מסוימים גם דרך העור. זה יכול להשפיע על הרחם ועל העובר וגם על חלב האם. כל הדברים
האלה מושפעים מדיוקסינים.
היו"ר
לאה נס:
אני
חושבת שזאת ההזדמנות לציין שרקמת השד מכילה הרבה דיוקסינים בגלל שהיא רקמה שומנית.
הדרך היחידה שזה יוצא מהגוף היא דרך היניקה, זה עובר לתינוק הקטן. באמת עצוב שזו
הדרך להיפטר מדיוקסינים.
רינה
ורסנו:ארגון
הבריאות העולמי עדיין ממליץ להמשיך ולהיניק בגלל היתרונות הגדולים שבהנקה.
היו"ר
לאה נס:אסור
להגיע למצב שיהיו דיוקסינים בדמן של נשים ובגופן.
רינה
ורסנו:זה
נכון, אבל ארגון הבריאות העולמי עדיין ממליץ על הנקה.
קריאה:והוא
גם ממליץ להמשיך לאכול. מיכה בר-חנא:וגם
אין שום הוכחה שיש קשר בין דיוקסינים לבין סרטן השד.
ג'יימס
קריקון:
אלה
תוצאות שאני עיבדתי. כבר לפני 20 שנה ראו מחלות מסוימות של סרטן, וגם
מחלות לב ומחלות אחרות שהיום העולם המודרני מקשר אותן בין היתר לדיוקסין.
דיוקסין
נחשב למסרטן בכל חלק של הגוף. הוא פוגע במערכת החיסון ובכל המערכת האינדוקרינית של
האדם. זאת אומרת, הוא יכול לעשות כל דבר.
רינה
ורסנו: ופוגע
גם ב-neuro-development.
ג'יימס
קריקון:
זה
חלק מהעסק, ברור, גם פגיעה שכלית. אלה רמות הסרטן בסך הכול אצל גברים מאז שנת
1984.
נפת
חיפה מובילה ואחריה נפות תל-אביב וירושלים. הגרף של חיפה הוא הכי גבוה. זה נשים
לעומת גברים. נפת חיפה כל הזמן מובילה. אני חוזר ואומר, כבר ב-1984 ראו שחיפה מובילה את המדינה בסוגי פחמימות מסוימים.
יתכן
שחלק מחברי הכנסת לא מכירים את הנתונים על סרטן השד בצפון המדינה. לא אגיד שיש קשר
מובהק. יכול להיות שיש קשר. בינתיים יצא רק מאמר אחד בעולם, בקליפורניה, שבדק נשים
מאיטליה והראה קשר בין רמת דיוקסינים בדם לבין סרטן השד. זה המאמר הראשון בנושא.
הלוואי ויהיה האחרון אך אני לא מאמין בכך.
נפת
חיפה ונפת עכו מובילות לעומת כל 12 הנפות האחרות. במשך שנים רבות הנפות
האלה מובילות בכמות התחלואה בסרטן השד. שמישהו יסביר לי למה, אני מעוניין לדעת.
עסאם
מח'ול:אין
לך הסבר?
ג'יימס
קריקון:לי
בטח אין הסבר. אני רופא צמחים, לא רופא של בני אדם. יש אנשים הרבה יותר מוסמכים
ממני והם ידברו על זה.לימפומה שאינה על-שם הודג'קינס זה
סוג של סרטן שהעולם המודרני מכיר, שעולה בהתמדה מדי שנה. אין הסבר לוגי למה זה
עולה. בארץ ההתפרצות של לימפומה שאינה על-שם הודג'קינס החלה בשנות השמונים
המוקדמות. המחלה הזאת התחילה לעלות בקצב מחריד בשנים מסוימות. אם אני לוקח את
התוצאות של ד"ר בר-חנא רואים כדלקמן: זה צפון המדינה, אם אני מחבר את הערים -
זה נשים וזה גברים - אלה המספרים המתוקנים ל-100,000, מתוקנן
לגיל. רואים שזה הרמה בערים בצפון המדינה, זה הרמה ביתר המדינה, זה הרמה בארצות-הברית.
רואים באופן ברור, ואני יכול להגיד את זה בלי כל צל של ספק, שבצפון המדינה המספרים
הם הכי גבוהים בעולם, אף אחד לא מתחרה בנו.
צביה
שקרוב:אולי
תוכל להבהיר למה זה קורה.ג'יימס קריקון:יודעים
היום שמבין כל מחלות הסרטן הדיוקסינים מובילים ללימפומה שאינה על-שם הודג'קינס. זה
ממצא ידוע על סמך בדיקות שנערכו במקומות עבודה בהם העובדים היו חשופים לדיוקסין.
לימפומה שאינה על-שם הודג'קינס זה סוג של סרטן שאנחנו יודעים שפורץ כאשר המערכת
החיסון נפגעת, וזה עוד פעם קשור לדיוקסין. זה כמובן נושא שאי אפשר להקיף אותו בתוך
דקות ספורות.
מחלות
לב: אין הסבר לוגי.
היו"ר
לאה נס:אני
מבקשת שתנסה לקצר את הסקירה.
ג'יימס
קריקון:אלה
14 הנפות
במדינת ישראל. זה עבודה שמשום מה משרד הבריאות לא נותן לפרסם אותה - אני אומר את
זה דוגרי - ואני קיבלתי אותה מהמחברים. 94,000 איש
נפטרו ממחלות לב ושבץ מוח במדינת ישראל במשך 8 שנים. רואים בבירור שהנפות בצפון
המדינה מובילות בשיעור מקרי המוות ממחלות לב ושבץ מוח. הנפה היחידה יוצאת הדופן
היא רמלה, שם אנו יודעים שיש בעיות קשות. בבאר-שבע גם המספר גבוה אבל הרבה פחות.
עסאם
מח'ול:מה
הגבולות של צפון הארץ, כפי שאתה מגדיר?ג'יימס קריקון: אני
מדבר על
6 הנפות
הצפוניות: חדרה, חיפה, עכו, יזרעאל, כנרת וצפת - צפון המדינה .היו"ר לאה נס
תודה
רבה. אני מבקשת לתת את רשות הדיבור לד"ר מרים אלמגור.
מרים
אלמגור:
עשיתי
מחקר על הקשר בין דיוקסין לבין מחלה מסוימת בנשים בגיל הפריון שנקראת
"אנדו-מיטריאוזיס". זאת מחלה קשה שגורמת לבעיית פוריות. הנשים האלה
ברובן נזקקות לשירותי פוריות מטיפוסים שונים. בדקתי קבוצה של נשים שהיו חולות
במחלה בירושלים לעומת קבוצה של נשים שהיתה להן בעיית פוריות מסוג אחר, שלא על רקע
המחלה. הרמות של דיוקסין בדם של הנשים שהיו חולות באנדו-מיטריאוזיס היו גבוהות,
ויותר נשים חולות באנדו-מיטריאוזיס היה להן דיוקסין בדם מאשר נשים שסבלו מבעיות
פוריות אחרות שלא קשורות למחלה. אנחנו חושבים שיש קשר נסיבתי הדוק מאוד בין המחלה
לבין נוכחות דיוקסין בדם.
היו"ר
לאה נס:יש
עוד חיזוקים למחקר הזה בעולם?מרים אלמגור:כן.דוד
אזולאי: האם
השוויתם גם בין אזורים גיאוגרפיים שונים? האם מצאתם חיזוקים למה שהדובר הקודם אמר?
מרים
אלמגור: אני
בדקתי נשים חולות בירושלים. ארץ ישראל היא קטנה יחסית ואין סיבה לחשוב שבצפון זה
יהיה פחות. זה יכול להיות רק יותר.היו"ר לאה נס: בגלל
שהחומרים הללו מתפזרים ושוקעים, ואנחנו בסך הכול מדינה חקלאית שאוכלת את מה שהיא
מגדלת, דרך שרשרת המזון זה יכול להגיע לכל המדינה הקטנה שלנו.
דיברו
פה על נפת צפון אבל כמו שאמרנו, זה לא רק בצפון אלא גם באשדוד. כפי שאמרנו,
דיוקסינים נפלטים ממוקדי תעשייה, שאנחנו יודעים מראש שזה תוצר הלוואי שלהם. כעת
עלה רעיון להקים עוד משרפות, בנוסף לזו שנמצאת ברמת חובב, למרות שבעולם מנסים
לצמצם את מספר המשרפות. נמצאים פה נציגים מעיריית בית-שמש שרוצים להציג מה הבעיה
בבית-שמש ולמנוע אותה. בבקשה, רשות הדיבור שלכם.
אליהו
ואנונו:
אני
רוצה לומר לחברי הוועדה שמפעל "נשר" הסמוך לבית-שמש, שנמצא במרחק
800
מטר
בקו אווירי מהבתים הראשונים של בית-שמש, מתכוון לשרוף צמיגים במתקן שלו. המשרד
לאיכות הסביבה הקים ועדה ציבורית לצורך העניין וגם אני חבר באותה ועדה. לוועדה
הזאת מונה אדם שעובד עם מפעל "נשר" ומשתכר בו מיליוני שקלים. ביקשתי
לפסול אותו אך הוא עדיין חבר בוועדה ומשתתף בהצבעות. התרעתי בפני מנכ"לית
המשרד לאיכות הסביבה שאדם כזה חבר בוועדה וביקשתי לפסול אותו, או שהוא יפסול את
עצמו. אולי הוא לא מבין את החומרה של העניין.
הוועדה
עדיין לא הגישה מסקנות והמלצות אבל אני מעריך שהיא הולכת להמליץ להקים את המשרפה.
אני מבקש שתשמעו את ד"ר גיל כץ שהכין עבודה עבורנו. הוא לקח את תכנית המיתאר
בנשר-הרטוב וניתח אותה מבחינה מקצועית. המסקנות שלו ברורות מאוד. עוד מעט הוא ידבר
על הנושא של פליטת הדיוקסינים, מה אנחנו אמורים לקבל ממפעל "נשר".
עם
כל הכבוד לדיון הזה, ואני מכבד מאוד את הוועדה הזאת, אתם מדברים איך לתקן,
איך
לשפר, איך לעשות אך פה השאלה היא איך למנוע ולעצור.
היו"ר
לאה נס:
בוודאי.
קודם כול רצינו לדעת האם יש בעיה כזאת, וצריך לטפל בה. בוודאי שאנחנו לא רוצים
להוסיף עליה בהקמת משרפות נוספות.
ואסל
טאהא:
הגשתי
בקשה לוועדת הפנים ואיכות הסביבה לדיון על המשרפה שמתכוונים להקים בשפרעם,
500 מטר מהעיר, בתמיכת המשרד לאיכות
הסביבה. זה מסוכן. לצערי נאמר לי שאי אפשר להוסיף את הנושא הזה לסדר היום של
הוועדה, לדיון שמתקיים היום.
היו"ר
לאה נס:
אנחנו
נדבר באופן כללי על משרפות.
ואסל
טאהא:
בכל
זאת מדובר במשרפה שמשחררת דיוקסינים לאוויר ומדובר בנתונים מעניינים מאוד. לכן אני
מבקש לדון באותו הקשר גם על הקמת משרפה ליד שפרעם, כי זה נושא דומה. במיוחד שזה
בצפון, וזה מדאיג מאוד.
היו"ר
לאה נס:
אנחנו
נדבר על הנושא בכללותו ונשמע את המשרד לאיכות הסביבה, בהחלט כן.
אליהו
ואנונו:
אני
מבקש מחברי הוועדה להמליץ בפני המשרד לאיכות הסביבה לפזר את הוועדה. אנחנו לא
מעוניינים בוועדה הזאת, בוודאי לא מעוניינים שתסרטנו אותנו. אמרתי את זה
למנכ"לית המשרד לאיכות הסביבה, גם בוועדה וגם בכנס "ברית ערים
תאומות" שהיה בנתניה. יש לנו חוות דעת של מומחה מארצות-הברית שהגיע לכאן, וגם
ד"ר אליהו ריכטר סייע בידינו בנושא הזה. הוא קבע שתיה שם פליטה של דיוקסינים
לאוויר. אנחנו מתחננים בפני הוועדה לצאת בקריאה למשרד לאיכות הסביבה להוציא אותנו
מהסיפור הזה, למחוק את הבקשה הזאת של "נשר". יש די אלטרנטיבות למיחזור
צמיגים, לכו למיחזור אחר.
דוד
אזולאי:
גברתי
היושבת-ראש, כמה משרפות כאלה יש היום, או עתידות לקום?
דוד
בר-דרור:
אני
רוצה להעמיד דברים על דיוקם. היום יש רק משרפה אחת ברמת חובב ומדברים על הקמת
משרפה שנייה בשפרעם. בתנור ברמת חובב שורפים עוד כל מיני "דברים טובים",
ולא אכנס לפרטים מפאת קוצר הזמן. גם שם סביר להניח שאנחנו מקבלים
"כל-טוב" ואחר-כך באים על עונשנו.
רבותי,
בכל מה שקשור היום בבדיקות של קולטי-כלור באוויר - לא רק דיוקסינים - אנחנו לוקים
בחסר. לא נעשות בדיקות כמו שצריך.
היו"ר
לאה נס:
על
זה אנחנו מדברים. נתמקד היום בדיוקסינים. ניתן לאנשי בית-שמש להציג את דברם ואז
נפנה למשרד לאיכות הסביבה ונשאל האם יש כוונה להקים עוד משרפות.
גיל
כץ:
אני
ד"ר להנדסה כימית, מומחה לשריפת פחם במשרפה שקשורה לאקולוגיה. עיריית בית-שמש
שכרה את שירותיי (אני בכלל חיפאי) כמומחה לתחום של דיוקסינים וסביבה.
ניתחתי
את התהליך שרוצים לעשות בבית-שמש בשריפת צמיגים במפעל "נשר". אגיד במשפט
אחד: בהסתברות גבוהה ביותר הצמיגים שיכנסו לשם יפלטו דיוקסינים.
אף
אחד עוד לא דיבר על המנגנון, איך יוצרים דיוקסינים. צריך בסך הכול
4 קומפוננטים:
צריך שיהיו פחמן, חמצן, כלור וחום. כל הקומפוננטים האלה נמצאים בכל מרכיבי השריפה.
בנוסף לזה, כדי שהדיוקסינים ממש יווצרו מסתבר שהקטליזטור הוא הפיח. דיוקסינים
נוצרים בתהליך קטליטי על פיח. אם יש פיח באוויר בסביבה, זה מזרז את יצירת
הדיוקסינים.
אפשר
להציג אלף תיאוריות, אפשר לנקות, אפשר להגיד כך או אחרת אבל עם הכימיה הבסיסית -
שאחד ועוד אחד שווה שתיים - אי אפשר להתווכח. אם ישנם ארבעה הקומפוננטים האלה
בגזים, סטטיסטית מוכח שבאופן כימי תיווצר כמות כזאת או אחרת של דיוקסינים. אז אני
מודיע לכם, יווצרו דיוקסינים. זה דבר אחד. אם יעשו ניסוי של שעה או ניסוי של
12 שעות,
אני מודיע לכם חד-ערכית, גם במשרפה שם יווצרו דיוקסינים. השאלה היא מה עושים
אחר-כך.
במקרה
של מפעל "נשר", לתושבי בית-שמש אין הגנה. המפעל לא בנוי להגן נגד הגזים.
יש
Electro
static precipitators כדי לשקע את המוצקים אבל אם המפעל פולט רעלים, לא רק דיוקסינים, אין
להם שום הגנה. המפעל לא בנוי לטפל בגזים, נקודה, הוא לא נועד לשרוף דברים שיוצרים
גזים רעילים. זה דבר ראשון. כאן אין כמעט שום מקום לוויכוח. אני אומר לכם, כך
קובעת הכימיה הבסיסית. יכולים לעשות אלף תיאוריות אבל תמיד אחד ועוד אחד נותן
שניים. סטטיסטית זה יכול להיות פי מאה מהתקן - התקן הישראלי היום הוא
0.1
ננו-גרם
למטר מעוקב.
היו"ר
לאה נס:
אנחנו
לא בטוחים שזה תקן. זה הנחיה של המשרד לאיכות הסביבה. אני לא יודעת אם יש בכלל
תקנים לזה. הבנתי שאין גבול בטיחות לדיוקסין, הוא מסוכן בכל כמות.
גיל
כץ:
ה-EPA האמריקאי הגיע למסקנה שאין גבול בטיחותי לדיוקסינים. לגבי רוב
החומרים קובעים גבול שמתחתיו הם בטוחים לאדם. אם יש כספית באוויר או עופרת, שזה
חומרים מסרטנים, אומרים: אם זה 10 מיקרו-גרם למטר מעוקב זה בטוח.
אליהו
ריכטר:
לא
"בטוח" אלא "לא נתגלה סיכון".
גיל
כץ:
בדיוקסינים
אין גבול. אפילו שיהיה 0.1 ננו-גרם למטר מעוקב, זה טריליונית
הגרם, אחד חלק אלף מיליונים של הגרם, כל-כך קטן שאפשר לספור את המולקולות, די
שיווצרו
50,
100, 1,000 או
2,0000
מולקולות
ואתה עובר פי 100 מהתחום המותר.
דבר
שני, ב-10-15 השנים האחרונות ה-EPA ומשרד
הבריאות האמריקאי עשו survey על כמות הדיוקסין שבגוף האדם
האמריקאי. הם הצליחו להוריד את הרמה שלו, את הממוצע אצל כלל האוכלוסיה, מה שלא
נעשה פה. הייתי ממליץ לוועדה לשקול את הנושא הזה, לעשות surveyבארץ על רמת הדיוקסינים בגוף האדם
וללמוד מהתוצאות של האמריקאים, איך ב-10 שנים
הם הורידו סטטיסטית את כמות הדיוקסין בגוף האדם.
והדבר
האחרון שאני רוצה להגיד, מר קריקון הזכיר שכאשר יש כלורידים או כלור נוצרים
דיוקסינים. בשריפת מלט - בלי צמיגים - שורפים אדמה טבעית שיש בה כלור. עם מה
שורפים? עם דלק, אם זה פטקוק או מזוט. אני לא ארחיב אבל נעשו עבודות בארצות-הברית
ובאנגליה ב-6 השנים האחרונות שמצאו שמפעלי מלט רגילים פלטו דיוקסינים. למה? באופן
טבעי, אם באדמה יש כלור, באבן גיר (קלציום קרבונט) יש כלור באופן טבעי, כאשר
שורפים אותה מגיעים ל-1,400-1,500 מעלות
צלזיוס ואחר-כך זה מתקרר. יש שם גם פחמן, יש שם פיח. עובדה שיש
electro
static precipitators כדי להוציא את הפיח חזרה. אז יש לנו פיח, יש לנו פחמן ויש לנו חום.
היו"ר
לאה נס: אנחנו
הבנו את התהליך, תודה. אני רוצה לשמוע את המשרד לאיכות הסביבה.
יבגניה
ברנשטיין:
בנוסף
למה שנאמר, יש תנאים נוספים להיווצרות דיוקסינים, שזה הטמפרטורה. הבעיה של
דיוקסינים קיימת בארץ כמו בכל מדינה. היו"ר לאה נס: השאלה
מה אנחנו עושים כדי לא להיפגע ממנה ואיך אנחנו שולטים בזה.
יבגניה
ברנשטיין: המשרד
לאיכות הסביבה ממשיך ללמוד את הנושא.
היו"ר
לאה נס: רק
עכשיו הוא לומד?
יבגניה
ברנשטיין: לא
רק עכשיו. אנחנו חייבים לעשות קודם כול Inventory, לדעת באיזה מקום זה מסוכן ביותר.
היו"ר
לאה נס: גם
מי שלומד את זה על קצה המזלג מבין איפה נמצאים היום המפעלים המועדים לפורענות.
יבגניה ברנשטיין: ב"קול קורא" של המדען
הראשי פנינו וביקשנו הצעות מחקר בנושא דיוקסינים. לצערנו לא קיבלנו שום הצעה
ואנחנו נפעל בדרכים אחרות כדי למצוא מומחה, מהארץ או לא מהארץ, שיוכל לעשות את זה.
שם המחקר הוא "מצאי פליטות ארצי לדיוקסינים ו---".
היו"ר לאה נס: כלומר, עד לעצם הרגע הזה לא נעשה
כלום, אין שום מדידות? יבגניה ברנשטיין:
זה
לא נכון. נכון שלא נעשה סקר ארצי אבל נעשה סקר ברמת חובב לפני הפעלת משרפת החומרים
המסוכנים. היה גם סקר באזור אשדוד כי היתה כוונה להקים שם משרפה אך המשרפה לא
הוקמה ולא תקום שם.
היו"ר
לאה נס: זה
בשורה טובה.יבגניה
ברנשטיין לגבי "נשר": האגף לאיכות
אוויר קבע נוהל איך מתחילים לשרוף פסולת במפעל תעשייתי כלשהו. יש שם ועדה ציבורית
וצריך להודיע לציבור.
דוד
אזולאי: בוועדה
הציבורית יושבים אנשים שנמצאים בניגוד עניינים. איך אפשר לתת להם להמשיך?
יבגניה
ברנשטיין: את
זה אני צריכה לבדוק. אני לא מכירה.
היו"ר
לאה נס: מאותן
סיבות שלא הולכים להקים משרפה באשדוד, על-פי אותו רעיון ואותו משקל איך אפשר להקים
את המשרפה של הצמיגים?יבגניה ברנשטיין: אף
אחד לא אמר שאפשר. אם מפעל כלשהו רוצה להשתמש בפסולת כתחליף לדלק הוא חייב לעמוד
בהנחיות של המשרד לאיכות הסביבה בתחום איכות אוויר בנושא שריפת פסולת. ההנחיות
האלה תואמות כמעט אחד לאחד - גם לוקחים בחשבון את התנאים בארץ אבל שאר הדברים
תואמים לדירקטיבה האירופית החדשה משנת 2000, כאשר ההנחיות שלנו הן מתחילת שנת
2001.
אף
אחד לא יאשר לשרוף צמיגים במפעל כפי שהוא. אם מפעל רוצה לשרוף פסולת כתחליף לדלק
הוא הופך להיות מפעל conceneration, ול-conceneration יש דרישות מסוימות וגם תקן
לדיוקסינים.
אולי
זה נשמע קצת מצחיק אבל גם לפליטת דיוקסינים יש תקן. אני מבקשת לא לבלבל סביבה
ופליטה. יש תקן פליטה שמקובל באירופה ובארצות-הברית. רק במדינה אחת, קנדה, התקן
נמוך במקצת מזה. התקן בישראל הוא 0.1 ננו-גרם למטר קו"ב תקני בארובה.
זאת אומרת, אם מפעל הופך להיות מפעל conceneration הוא חייב להוכיח קודם כול באופן
תיאורטי שהוא מסוגל לעמוד בתקן הזה. זה הנחיה אחת, יש עוד כמה הנחיות.
היו"ר
לאה נס: אבל
איך הוא מראה? הרי צריך לבדוק את זה. אני מבינה שלא נעשות מדידות בארץ.
מיכאל
סנדיגורסקי:
האם
לדעתכם יהיה מהנדס כלשהו שיגיד שהוא לא יכול לעמוד בזה? התשובה ברורה לכולם.
אליהו
ואנונו:
הגברת
צודקת, יש פה נוהל של המשרד לאיכות הסביבה לשריפת צמיגים. "נשר" הגיש
בקשה לניסוי לשריפת צמיגים והוא צריך לעמוד בתנאים האלה. היות וראו שהוא לא עומד
אז עשו "הבה ונתחכמה לו" - ואני יכול להראות את הפרוטוקולים - אמרו לו
שיגיש תיקון ויבקש קדם-ניסוי וכך הוא עשה. בקדם-ניסוי הוא לא כפוף לנוהל ועכשיו
הוא יכול לשרוֹף כרצונו.
יבגניה
ברנשטיין:אף
אחד לא נתן לו אישור.אליהו ואנונו: בבקשה,
הנה הפרוטוקול שלהם, אני מעביר אותו לוועדה. גברת מיקי הרן אומרת כאן את הדברים.
בבקשה, קחי ותקראי. המנכ"לית שלך אומרת את הדברים.
מיכאל
סנדיגורסקי:במיוחד ששם יהיו מתכות כבדות
יבגניה
ברנשטיין: אני
חייבת להגיד שנכון להיום אין אמצעים בעולם למניעת פליטת דיוקסינים. אין, לא אצלנו
ולא בכל מקום אחר. מה עושים במקרה הזה אם אין אמצעים? יש תנאיי תפעול מסוימים שכל
מפעל ששורף פסולת - אם זה פסולת מסוכנת, אם זה פסולת ביתית או אחרת - חייב לעמוד
בהם. זה טמפרטורה מסוימת, ריכוז חמצן מסוים אחרי כניסה אחרונה של אוויר, וזמן
שהייה של גזים אחרי שריפה ראשונה. כל אלה עוזרים לצמצם את יצירת הדיוקסינים.
ואסל
טאהא:למה
לא מחייבים אותם?
היו"ר
לאה נס: אם
מפעל לא יוכל לעמוד בזה והוא עדיין ייצר דיוקסינים אז אי אפשר לאשר את השריפה הזאת.יבגניה
ברנשטיין:כל
עסק שקשור לשריפת פסולת - אם זה משרפה שמיועדת לשריפת פסולת ואם זה מפעל אחר
שמשתמש בפסולת כתחליף לדלק - חייבים בתדירות מסוימת למדוד דיוקסינים בארובה ולעמוד
בתקן של
0.1
ננו-גרם.
היו"ר
לאה נס: מה
זה "בתדירות מסוימת"? קודם כול, זה נמדד בארובה אבל אלה חומרים ששוקעים,
זה עניין של תהליך.יבגניה ברנשטיין: קודם
כול אנחנו צריכים לעמוד בתקן הפליטה. אם לא נעמוד בתקן הפליטה לא ידוע מה יהיה
בסביבה.
דוד
אזולאי:אז
למה אתם מאשרים? בינתיים אתם מאשרים גם בשפרעם וגם ב"נשר".מיכאל
סנדיגורסקי:
האם
אתם מתייחסים גם למלט שייצא מהמפעל ושאולי יהיה מזוהם בדיוקסינים?יבגניה
ברנשטיין:
אני
אגיע גם למלט
לגבי
המשרפה בשפרעם: קודם כול אני צריכה להגיד שהתקבלה החלטת ממשלה לפני שנה וחצי או
שנתיים להקמת משרפה באזור חיפה. אני לא נכנסת לשאלה איך זה נקבע כי אני לא שותפה
להחלטה הזאת. אני מהאגף לאיכות אוויר ובאזור חיפה מצב איכות האוויר לא טוב, גם
מבחינת דיוקסינים וגם מבחינת מזהמים אחרים.
היו"ר
לאה נס: אז
בטח לא צריך להוסיף לזיהום הזה .אליהו ואנונו: מנהלת
אגף איכות האוויר הגישה מסמך לגבי בית-שמש כדלקמן: "יש לשרוף צמיגים במתקן
המיועד לשריפת פסולת ..." ובסוף המסמך היא כותבת שבבית-שמש אי אפשר לעמוד בזה
ואם בכלל, אז אולי רמלה. ובכל זאת המשרד לאיכות הסביבה הולך ומקים ועדה ציבורית
כדי לבוא ולשרוף אצלנו את הצמיגים האלה.
יבגניה
ברנשטיין:לגבי
שפרעם: במקביל להחלטת הממשלה על חיפה, אולי באיחור קטן, בא יזם והציע להקים משרפה
בשפרעם. כל יזם יכול להגיש בקשה ולהגיש תזכיר לבדיקה. התזכיר נמצא בשלב השלמות,
הוא לא שלם. הוא לא הופקד בשום מקום ולא הלכו איתו שום צעד קדימה.
עסאם
מח'ול:היה
דיון בוועדה המחוזית.יזהר רשף:הוא אושר להפקדה אחרי תיקונים.יבגניה
ברנשטיין:
בסדר,
אבל תיקונים עדיין לא התקבלו.יזהר רשף:אבל הוא יכול לתקן ולהגיש.
יבגניה
ברנשטיין:כמובן
שהוא יכול לתקן ולהגיש.עסאם מח'ול:בפרוטוקול נכתב שנציגת המשרד,
האחראית על התכנון, אמרה שהמשרד הולך לאשר את זה. היא אמרה שהוא צריך להשלים את
התזכיר והמשרד הולך לאשר את זה.יבגניה ברנשטיין: אני
שוב אומרת, אני מייצגת בגדול את האגף לאיכות האוויר. אני לא אחראית על מה שאמרה
הגברת מאגף התכנון. אני יודעת שהתזכיר הזה נמצא בשלב השלמות. לפני שההשלמות יעברו
בדיקה אף אחד לא יאשר שום דבר.היו"ר לאה נס: אני
מקווה שאחרי הישיבה הזאת הדברים ייעצרו. כמו שאת אומרת, המשרד רק לומד את נושא
הדיוקסינים, את הבעיה החמורה שאנחנו רואים בנושא הזה.
יבגניה
ברנשטיין:לא
אמרתי שהמשרד רק כעת לומד את הבעיה.היו"ר לאה נס: ללכת
ולעודד הקמת משרפה או משהו שידוע מראש שייצר דיוקסינים, בפרט שלא יכולים לעמוד על
המשמר ולוודא מה כמות הדיוקסינים שנפלטת, אני חושבת שגם אם היתה החלטת ממשלה המשרד
לאיכות הסביבה היה צריך לוודא שזה לא יסכן את הציבור.
דוד
אזולאי:
האם
המשרפה שאמורה לקום בשפרעם היא במקום המשרפה שהממשלה החליטה עליה בחיפה או שאין
קשר בין הדברים?
יבגניה
ברנשטיין:
אני
מקווה. זה מה שאני יכולה להגיד. אני שמחה מאוד שמתנהל דיון בנושא הזה ושמחה מאוד
שאת הצגת שבעולם המפותח לא מקובל להקים משרפות וזה נמצא בסדר עדיפויות אחרון.
המשרד לאיכות הסביבה נמצא במצב לא כל-כך פשוט כי יש המון פסולת בארץ וצריך לטפל בה.
יבגניה
ברנשטיין:
בינתיים
ההחלטה בתוקף. יש לזה המשך. מי שמטפל בהקמת משרפה בחיפה זה איגוד ערים חיפה. לפני
שאיגוד ערים חיפה הגיש תנאים למכרז ביקשנו ממנו לעשות עבודה מקדימה. העבודה הזאת
הראתה, בלי לדבר על דיוקסינים, שאסור להקים את המשרפה גם מבחינת ריכוזים סביבתיים
של תחמוצות גופרית ותחמוצות חנקן. אם הוועדה הזאת תוכל לעזור למשרד בעניין הזה, מה
טוב.
היו"ר
לאה נס:
ועדות
כנסת באות לבקר את משרדי הממשלה אז קל וחומר שהמשרד עצמו לא אמור לאשר את הקמת
המשרפה.
עמנואל
ויזר:
רק
כדי להזכיר עד כמה הדיוקסינים זה לא סתם חומר שנחשד כמסרטן או גורם למחלות,
הדיוקסינים זה אותו מרכיב פעיל ב-agent orange שהשתמשו
בו במלחמת בוייטנאם ובעקבות זה עשרות אלפי חיילים שחזרו משם חולים בסרטן, והממשל
האמריקאי היום מכיר באחריותו למי שהיה בוייטנאם וחלה בסרטן.
ג'יימס
קריקון:בקנדה
יש גם ערך סביבתי של 60 פנטו-גרמים.היו"ר לאה נס:אנחנו
רק לומדים את זה. בעולם זה נושא שכבר מטופל.יבגניה ברנשטיין:זה
לא כל-כך נכון. עד שנת 1997 בכלל לא היה שום תקן, אפילו לפליטה
בארובה. הנושא הזה עדיין חדש יחסית, לא רק במשרד שלנו אלא גם בעולם בכלל. לא נקבע
תקן מחייב באף מדינה - אולי פרט ליפן - גם לא בארצות-הברית. נקבעו רק ערכים לצורך
מתן אישור. אין תקן סביבתי לזה, ולא יכול להיות. כפי שהוזכר כאן בצדק, זה חומר
מסרטן ואין לו תקן. לכן אנחנו קבענו תקן פליטה למפעלים שמסוכנים ביותר בעניין הזה,
תקן שמקובל במדינות מפותחות.
עמנואל
ויזר:מה
התקן הזה נותן לסביבה?
עסאם מח'ול: אם אין תקן מכיוון שזה מסרטן,
וידוע שזה מסרטן, ואת באה ומאשרת הקמת משרפה בשפרעם או בבית-שמש אז זה הופך להיות
פשע.
היו"ר
לאה נס:
אני
חושבת שכל היושבים פה הבינו את רוח הדברים. לא רק שיש לנו בעיה עם מפעלים שכבר
קיימים שצריך לדאוג שתוצרי הלוואי שלהם לא יהיו דיוקסינים. בוודאי שאנחנו לא נוסיף
חטא על פשע ועוד נקים משרפות נוספות או כל מיני דברים אחרים שמעלים את רמת
הדיוקסינים בסביבה. על זה אני חושבת שכולם פה תמימי דעים, כולל המשרד לאיכות
הסביבה. אני מקווה שזאת תהיה ההנחיה שלו ושזה מה שהוא יקבע, ושהוא יקפיא את כל
המשרפות החדשות, גם משרפות פסולת וגם משרפות צמיגים. אני חושבת שמיצינו את הקטע
הזה. כמו שאמרתי, הדיוקסינים מגיעים דרך שרשרת המזון, מגיעים אל כל אחד מאיתנו, לא
רק דרך הנשימה.
רינה
ורסנו:
אני
מייצגת את שירות המזון במשרד הבריאות. אנחנו מודאגים מכל הזיהום הסביבתי. הראו כאן
נתונים על שכיחות הדיוקסינים. הייתי אומרת שיש מכלול רב יותר של חומרים שעלולים
לגרום לסרטן כמו הדיוקסינים, ה-PCB וכדומה
אך לא נמצא קשר ישיר לסרטן.
דיוקסינים
במזון: כ-90% מהחשיפה של האדם לדיוקסינים היא דרך המזון. בערך
80%-85%
זה
מזון מן החי משום שהדיוקסינים מצטברים בשומן. זמן הפירוק שלהם - תלוי בחומר - הוא
רב מאוד.
היו"ר
לאה נס: את זה
שמענו. השאלה יהא איך אנחנו מטפלים בזה.
רינה ורסנו:
רק
תרכובת אחת מסרטנת אולם מכלול החשיפה היא לתערובת של חומרים.
היו"ר לאה נס: מחומר הרקע שקיבלתי הבנתי שיש
כ-30 נגזרות של דיוקסינים שהן מסרטנות.
רינה
ורסנו: לא כולן
מסרטנות. עשו מחקר רק על תרכובת מסוימת. את הרעילוּת של העניין קובעים באופן
אקוויוולנטי לאותו חומר, אבל זה ערכים טוקסיקולוגיים וזה קצת ילאה כאן את האנשים.
כאשר
הדיוקסין חודר למזון לא ניתן לסלק אותו. זאת אומרת, אנחנו חייבים להשמיד את המזון.
הבדיקות, כמו שנאמר כאן, יקרות מאוד. אין מעבדה בארץ, אנחנו לא מסוגלים לעמוד בזה.
היו"ר
לאה נס: יש בדיקות
מזון לדיוקסינים?
רינה
ורסנו: לא בארץ.
כאשר אנחנו נבדוק ונמצא, נדע שיש בעיה אבל זה לא יפתור את הבעיה. עצם הידיעה לא
תעזור לנו.
היו"ר לאה נס: בוודאי שכן, אנשים יחליטו לא
לאכול את המזון הזה.
רינה
ורסנו:
אנחנו
מבקשים בקרה ופיקוח על פליטה של דיוקסינים. קודם תפתרו את הבעיה הזאת. אנחנו כמשרד
הבריאות האחראי על המזון נמצאים בסוף השרשרת.
היו"ר
לאה נס:
מה
שאת אומרת מזעזע. אנחנו מדברים איך בכלל לא יהיו באוויר דיוקסינים כאשר אנחנו
יודעים שזה נמצא בקרקע.
רינה
ורסנו:
יש
למנוע כדי שזה לא יגיע למזון. צריך למנוע.
היו"ר
לאה נס:
אבל
אני חושבת שאנחנו צריכים לדעת מה העובדות. אי אפשר להיות כמו בנות-יענה ולהגיד
שאנחנו לא רוצים לדעת כי אז לא נאכל כלום. צריך לקבל נתונים ואנשים יחליטו.
רינה
ורסנו:
אנחנו
כמשרד בודקים PCB כאינדיקטור לדיוקסינים.
היו"ר
לאה נס:
יש
חוות דעת האומרות שזה בכלל לא אינדיקטור. את אומרת שאין בכלל דיוקסינים וזה לא
הגיוני.
רינה ורסנו:
הבדיקה
של דיוקסינים נמדדת במזון - ולא בכל העולם - בפיקו-גרמים. אין לנו מעבדה בארץ
שמסוגלת לבדוק כמויות כאלה.
היו"ר
לאה נס: אז שולחים
לחוץ-לארץ.
רינה ורסנו: אנחנו כמשרד לא יכולים לעמוד
בזה.
היו"ר לאה נס:
קודם
כול, המשרד יכול היה אפילו ליזום לבדוק את זה גם במעבדה בארץ.
רינה ורסנו: המשרד לא יכול לעמוד בזה.
עסאם
מח'ול:אפשר
לחסוך כסף במקומות אחרים.
רינה ורסנו:האחריות המיניסטריאלית היא של המשרד
לאיכות הסביבה למנוע את הפליטה בכל המזהמים הסביבתיים. יש צורך למנוע לפני שזה
מגיע לקרקע ולמזון.
היו"ר
לאה נס:זה
נכון בפני עצמו
רינה
ורסנו:מה
תעשי ברגע שיהיו לך נתונים?היו"ר לאה נס: אני לא
אוכל בשר. אנחנו לא נאכל את זה.
רינה
ורסנו:אז
תבדקי קודם את המספוא.
היו"ר לאה נס: נכון, אני רוצה לשמוע את משרד
החקלאות, בהחלט.
קריאה: ויש מזון
מיובא שצריך להיבדק.
רינה ורסנו: אנחנו מבקשים נתונים ממעבדות.
עסאם
מח'ול:
מה
עם המחקר הזה שנאמר לנו שמשרד הבריאות לא רוצה לפרסם את תוצאותיו?
היו"ר
לאה נס:
אבל
את כנציגת משרד הבריאות חייבת ליידע את הציבור.
רינה
ורסנו:
אנו
סבורים במשרד הבריאות שהנושא הזה מורכב מאוד. צריכה להיות ראייה כללית. אנחנו
כמדינה לא יכולים להוציא כל-כך הרבה כסף על בדיקות כאלה.
היו"ר
לאה נס: אני לא
מוכנה לקבל את זה שאנחנו לא נוכל בשל היעדר תקציב לבדוק.
רינה
ורסנו: תפני את
זה בבקשה לשר האוצר שיקציב כסף לבדיקות הללו.
היו"ר לאה נס:
קודם
כול, תפקידו של שר הבריאות לדאוג לזה. ד"ר שכטר עשה בארץ מחקר כבר לפני
7 שנים
על איכות המזון.
ג'יימס
קריקון:
כבר
7 שנים
יודעים במשרד לאיכות הסביבה על העבודה הזאת. יש לי מכתב שמוכיח את זה. האם את ידעת
על קיומו של המחקר הזה? לפני 7 שנים רופא ששמו ד"ר ארנולד
שכטר, שעוסק כבר 40 שנה במחקר על דיוקסינים והוא אחד
מהמובילים בעולם בנושא, ערך מחקר בירושלים והוכיח בלי צל של ספק. בדקו מאות דגימות
דם, עשו מה שנקרא composite samples, גם
serum
וגם
דם.
היו"ר
לאה נס:
לא
הבנתי למה המחקר הזה צריך לעניין רק את המשרד לאיכות הסביבה. האם הוא לא מעניין את
משרד הבריאות?
רינה
ורסנו:לא
קיבלנו את זה. הוא העביר לי את זה רק היום.היו"ר לאה נס:אז
טוב שכינסתי את הישיבה הזאת.
ג'יימס
קריקון: מנכ"ל
משרד הבריאות קיבל את זה לפני זמן רב וגם מנכ"ל המשרד לאיכות הסביבה קיבל את
זה אך לא נתקבלו שום תגובות. המדען הראשי של המשרד שלך קיבל את העבודה.
קריאה: הם לא
ידעו לקרוא את זה. כאשר הדוח הזה הגיע למשרד לאיכות הסביבה ישב שם ד"ר
לגיאוגרפיה.
ג'יימס
קריקון:
הבדיקות
נעשו במעבדות הכי מתוחכמות בעולם, בגרמניה, וחתומים על העבודה ד"ר דַטָה
פַּפְקֶה וכל מיני אנשים אחרים, לא חשוב השמות. הוכיחו בלי צל של ספק שבדם שלקחו
וגם בחלב האם של פלסטיניות מעזה ושל ישראלים היו הבדלים ברמות הדיוקסינים בדם.
בדקו אוכל ישראלי שקנו בסופרמרקטים ומצאו הרבה דיוקסינים במזון הישראלי, במיוחד
בחלב ובביצים. אלה עובדות.
גם
אני לא רוצה לסמוך על עבודה אחת. את זה עשו לפני 7 שנים. לכן פנינו למדען הראשי של משרד
הבריאות וביקשנו שתוקם מעבדה בארץ כדי שנדע מה המצב, זה כל מה שביקשנו.
היו"ר לאה נס:
זה
דבר שאולי נמליץ עליו, להקים מעבדה בארץ. הבעיה היא שמשרד הבריאות אפילו לא רוצה
לבדוק, הוא לא רוצה לדעת מה המצב.
רינה ורסנו:
סליחה,
לא כך אמרנו. משרד הבריאות אמר דבר אחר, שאין כרגע כסף לעניין הזה. מה שמשרד
הבריאות ממליץ זה ראייה כללית של כל הסיפור הזה. משרד הבריאות לא יכול להקים
מעבדה. העלות לתפעול מעבדה כזאת היא מיליון דולר.
רינה
ורסנו:
לא
בודקים. לא דורשים את זה בעולם. אתם לא מבינים מה אתם אומרים. לא דורשים בעולם
לבדוק את הדיוקסינים במזון. רק בסוף 2002 יצאו באירופה תקנות על רמות מותרות
של דיוקסינים.
היו"ר
לאה נס:הבנתי
שאין פה גבול.יזהר
רשף: התקנות
באו בעקבות בדיקות שנעשו בסופרמרקטים באירופה.
רינה
ורסנו:
עומס
החשיפה שמותר לאדם - וזה לא קביעה שלנו אלא של ארגון הבריאות העולמי, שעבר הערכה
מחודשת ב-1998 - זה 1-4 פיקו-גרם לקילוגרם משקל גוף ליום. זה
אומר חשיפה כללית מכלל מקורות החשיפה. עם עלייה מרמת החשיפה הזאת עלולה להיות סכנה
אבל זה עדיין לא אומר שזה יגרום לסרטן. עלולה להיות סכנה בריאותית. הם הורידו את
זה מ-10 ל-1-4 פיקו-גרם, שזה רמות נמוכות מאוד. אבל החשיפה הזאת היא יעד כי יש היום
בעיה במזון של כל המדינות המתועשות. קראתי חומר של תקינה בין-לאומית שדנה בזה.
מכיוון שברגע שזה מגיע למזון זה מאוחר הם ממליצים לפעול עוד לפני שזה מגיע למזון,
לעבוד לפני זה. אי אפשר לזרוק את כל האחריות רק על המשרד שלנו.
היו"ר
לאה נס:
אנחנו
לא מאשימים רק את משרד הבריאות אבל בריאות הציבור היא בהחלט גם באחריות שלכם.
האחריות נופלת לא רק על משרד אחד. משרד החקלאות צריך לבדוק את המספוא, שזה שלב אחד
בשרשרת, כדי שזה לא יגיע לבעלי-החיים. האחריות היא גם של "מקורות" מכיון
שהיום אין תקן של דיוקסינים במי-השתייה על אף שהדיוקסינים מגיעים גם למקורות המים.
יבגניה
ברנשטיין:
קודם
כול, אמרתי שאנחנו לומדים את העניין ובמהלך הדיון הזה שמתם על כך דגש. זה לא
שהתחלנו ללמוד. אנחנו מודעים לכך שיש בעיה ואנחנו ממשיכים לפעול בעניין. אנחנו כן
עשינו בדיקות. כל בדיקה עולה 8,000 שקל, ושולחים אותה לחוץ-לארץ. בכל
העולם יש רק כ-10 מעבדות שמסוגלות לעשות את זה. שולחים אנליזות לאנגליה או לקנדה או
לארצות-הברית.
בסקר
שנעשה באזור רמת חובב ובאזור אשדוד נמצאו ערכים הנמוכים פי שניים עד פי עשר מהתקן
שכמעט נקבע ביפן, שניקח אותו כערך סביר.
מיכאל
סנדיגורסקי:
הרבה
פעמים הדגישו שהנתונים לא מדויקים ולא מייצגים אך אף אחד לא רוצה התייחס לזה. אני
אומר שהנתונים שאמרת לא נכונים. אני הייתי מעורב בסקר ברמת חובב וגם בסקר באשדוד.
הנתונים האלה לא מייצגים. אי אפשר להשתמש בדברים כאלה בהשוואה לאזור אחר.
קריאה:
גברתי
היושבת-ראש, פשוט נאמר פה דבר מעניין מאוד, שיש מקום בישראל שבו בודקים מדי
חודשיים דיוקסינים.
יבגניה
ברנשטיין:
יש
דרישה ברישיון העסק למשרפה לערוך בדיקות כאלה, וזה מה שמבוצע, בדיקת דיוקסינים מדי
חודשיים ברמת חובב.
אני
רוצה לסכם את הדיון.
דבר
ראשון, אני חושבת שהמשרד לאיכות הסביבה חייב להכין רשימה של כל התעשיות המזהמות
בדיוקסינים בישראל. חייבת להיעשות בדיקה נכונה מדי תקופה של הדיוקסינים במפעלים.
אי אפשר להגיד שהבדיקות יקרות. צריך לעשות חישובים כלכליים - או לשלוח בדיקות
לחוץ-לארץ או להקים מעבדה בארץ, וכבר שמעתי כל מיני הצעות מחירים. צריך לבדוק
ולראות איך לבצע את זה. אבל אי אפשר להסתתר מאחורי טענה שאין כסף כאשר מדובר
בבריאות שלנו ובחיים שלנו ושל הילדים שלנו.
דבר
שני, אני חושבת שמשרד הבריאות יהיה חייב לעשות בדיקות במזון ולא להתחבא מאחורי
הטיעון שהבדיקות יקרות. צריך לעשות את הבדיקות במזונות המוּעָדים לפורענות.
אני
רואה את הבעיה של הדיוקסינים כפצצה מתקתקת. בסך הכול ראינו שהטיפול בנושא לוקה
בחסר. אני חושבת שהטיפול בבעיה בעולם הוא לא כל-כך חדש. אני לא יודעת מה זה
"חדש".
10 שנים נראה לי זמן רב למדי. העניין
כבר מטופל בעולם, וגם בארץ יודעים על הבעיה, למרות מה שראינו.
בסך
הכול אין מודעות בציבור לבעיה. אני חושבת שמשרד הבריאות צריך לעשות את הבדיקות
הללו, הן במזון שמיוצר בארץ ובוודאי לא להסכים לייבוא של מזון המכיל דיוקסינים.
צריך לבדוק את מידות הדיוקסינים במזון ולהתריע על כך.
.היו"ר
לאה נס:
האם
מישהו רוצה להוסיף על דברי הסיכום?
היו"ר לאה נס: כלומר,
העיקרון הוא שצריך לבדוק את הדיוקסינים הן באוויר והן בבוצה של כל מפעל, וכל בוצה
היא אחרת. נוסיף גם את זה לסיכום הדיון. תודה שהזכרת את זה כי באמת מעבר לבדיקות
של האוויר צריך לבדוק גם בבוצה. החומר, כמו שאמרנו, לא נעלם, הוא נמצא ומשך החיים
שלו ארוך מאוד.
היו"ר לאה נס:
בהחלט.
אני רוצה להוסיף להמלצות הוועדה, שמשרד החקלאות צריך לעשות בדיקות של דיוקסינים,
ולא חלופות שלהם, במספוא; וש"מקורות" צריכים לעשות בדיקות כאלה במי
השתייה.
של ועדת הפנים ואיכות הסביבה
האם מישהו רוצה להוסיף על דברי הסיכום?
היו"ר לאה נס: כלומר, העיקרון הוא שצריך לבדוק את הדיוקסינים הן באוויר והן בבוצה של כל מפעל, וכל בוצה היא אחרת. נוסיף גם את זה לסיכום הדיון. תודה שהזכרת את זה כי באמת מעבר לבדיקות של האוויר צריך לבדוק גם בבוצה. החומר, כמו שאמרנו, לא נעלם, הוא נמצא ומשך החיים שלו ארוך מאוד.
מישיבת הוועדה
המשותפת של ועדת הפנים והגנת הסביבה וועדת העבודה, הרווחה והבריאות לנושא סביבה
ובריאות
יום שלישי, כ"ג בחשון התש"ע (10 בנובמבר, 2009), שעה 14:00
חברי
הוועדה:
ניצן
הורוביץ – מ"מ היו"ר
גדעון
עזרא
מוזמנים:
שולי
נזר - ראש אגף איכות האוויר, המשרד להגנת הסביבה
לבנה
קורדובה-ביז'ונר - מנהלת מדעית, מערך ניטור אוויר ארצי, אגף
איכות האוויר, המשרד להגנת הסביבה
עו"ד
אילת בן עמי - יועצת משפטית, מחוז חיפה המשרד להגנת הסביבה
ד"ר
מיכה בר חנא - מנהל המחלקה לרישום סרטן, משרד הבריאות
ד"ר
יונתן (יוני) דובנוב - סגן רופא המחוז, לשכת הבריאות חיפה, משרד
הבריאות
משה
קירמייר - ראש תחום הדרכה שמאים, מש' התחבורה והבטיחות
בדרכים
זאב
ברל - מינהל כימיה וסביבה, משרד התעשייה, המסחר
והתעסוקה
שירי
דובר - יועצת תקשורת GCS, התאחדות התעשיינים
עומר
לבנברג - ראש תחום איכות הסביבה, התאחדות התעשיינים
אסתר
סטאר - מנכ"לית (מ"מ) איגוד ערים לאיכות
הסביבה, עיריית חיפה
ד"ר
ג'יימס (ג'ימי) קריקון - יו"ר הקואליציה לבריאות הציבור
ליאורה
אמיתי - מנכ"לית הקואליציה לבריאות הציבור
עו"ד
אסתר (אתי) קורן - הקואליציה לבריאות הציבור
גאולה
אלקובי - הקואליציה לבריאות הציבור
עמוס
גולדין - יועץ, הקואליציה לבריאות הציבור
אלי
דרורי - רכז אינטרנט, הקואליציה לבריאות הציבור
עמית
רבין - רכז פעילות, הקואליציה לבריאות הציבור
ילנה
טימצ'ק - יועצת הנדסה סביבתית, הקואליציה לבריאות
הציבור
מאיה
קרבטרי - מנהלת קשרי ממשל, ארגון חיים וסביבה
ד"ר
אריה ונגר - המחלקה המדעית, אדם טבע ודין
דבורה
סיילס-פרומן - אדם טבע ודין
רות
אסטרין - מנהלת הקרן לבריאות הסביבה
מאיה
שדה - הקרן לבריאות הסביבה
אליהו
(אלי) ונונו - חבר ועד הפעולה, בית-שמש
אלעד
רודיאקוב - מנהל קס"מ – קהילה-סביבה מנוטרת
היו"ר
ניצן הורוביץ:
תודה חבר הכנסת גדעון עזרא.
ד"ר ג'ימי קריקון, רציתי לשאול
אותך שאלה בהקשר הזה וגם בהקשרים אחרים. ד"ר קריקון הוא אחד מוותיקי הפעילים.
אתה פחות או יותר שמת את הנושא הזה על סדר היום כבר לפני שנים רבות. מדברים רבות
על מובהקות סטטיסטית, על הקושי להוכיח את הקשר הסיבתי מבחינה משפטית-מדעית בין
זיהום ובין תחלואה מסוימת, כמו מחלת הסרטן למשל. זה עולה פעם אחר פעם אחר פעם.
אולי תגיד כמה מילים על הדברים האלה. גברת ליאורה אמיתי דיברה קודם על כך שהדברים
מוכחים וחד-משמעיים. אולי תסביר את הנקודה הזאת.
ג'יימס
(ג'ימי) קריקון:
אשמח להתייחס. באשר למחלות ילדים אין
ויכוח בעולם. אפשר לערוך מחקרים. למשל היו דוגמאות בהשוואה בין גרמניה המערבית
ובין גרמניה המזרחית, וממצאים על זיהום בכל מיני מקומות בצ'כוסלובקיה. תתפלאו,
בצ'כוסלובקיה יש הרבה זיהום אך בתוכה יש מקומות עם פחות זיהום. בכל מקום שערכו
מחקרים מצאו גם את העקרונות הביולוגיים. הביולוגיה מסבירה למה במקומות מסוימים יש
שכיחות רבה יותר של אסטמה או של כל מיני מחלות אחרות. זה באשר למחלות נשימתיות.
אבל העסק הרבה יותר מסובך. אם שאלת על
סרטן, אני מוכן להתייחס לסרטן. היה קושי להוכיח קשר מוחלט בין זיהום אוויר, או כל
זיהום, ובין סרטן. היום אין שום בעיה. אנחנו פשוט בפיגור של 5-10 שנים מבחינת חומר
הקריאה. לדוגמה, ממשלת צרפת הוציאה בימים האחרונים דוח – סוף-סוף הוא יצא גם
באנגלית ואנחנו תרגמנו אותו לעברית ואני מוכן לתת לכל אחד מכם עותק של הדוח. המחקר
הצרפתי מצביע באופן ברור על קשר בין חומרים כמו דיוקסינים ובין סרטן מסוגים מסוימים
– סרטן לימפומה, שאצלנו "משתולל" בקריות, וסרטן השד, וסרטן multiple myoloma. באיטליה הוכיחו את הקשר בין דיוקסינים ובין
Soft tissue sarcoma. המחקר באיטליה נערך על אוכלוסיות שחשופות
לא במקום העבודה.
- French research has clearly demonstrated a link between dioxins and specific cancers
.lymphoma , a cancer with high incidence in towns near Haifa, breast cancer and multiple myoloma
In Italy there was a link between dioxins and soft tissue sarcoma. The research in Italy was done using a population exposed to dioxin unrelated to the work place.
יושבים אתנו שני חוקרים שחקרו את
הנושא באזור חיפה, אבל גם לי יש את הנתונים. שמישהו יסביר לי למה באזור חיפה אחרי
שלוקחים את כל הפרמטרים האחרים בחשבון – כלכלה, ארץ מוצא, דיאטה, דת, הכול – נמצא
15% יותר סרטן? אני רוצה שתדעו, 15% יותר
סרטן זה ממצא מובהק. אין דבר כזה בעולם. אין הבדל בין ישוב גדול אחד של 500,000
תושבים שבאוכלוסייה שלו יש תוספת של 15% סרטן. זה מספר שאי אפשר לתפוס מבחינה
שכלית.
זה
מוביל אותנו לשאלה מה היה בעבר. אני מסכים שבעבר, אתה בתור שר לשעבר בוודאי יודע,
היה הרבה יותר גרוע. אתה הרי מינית את צוות החוקרים שכתב את הדוח על המתכות. אנחנו
יודעים שהיו זיהומים שהשכל פשוט לא תופס, ומדברים על סדרי גודל. אני טוען
שהזיהומים בעבר באזור חיפה, הקריות ועכו היו איומים.
היום
יש לנו דלתא. זה לא רק משריפת דלק. עכשיו עלינו על הנושא של זיהום מקדמיום. קדמיום
הוא חומר מסרטן ידוע שנפלט מתעשיית הפוספטים, עלה לאוויר, ריחף והגיע גם לאזור
המפעלים אבל גם לעיר חיפה. אנשים נשמו הרבה קדמיום. התראיינתי בעיתון על ניקל
והדובר של המשרד התעצבן קצת על מה שאמרתי. אנשים לא יודעים יותר מדי על ניקל.
כשאני מדבר עם הרופא שלי הוא אומר: אין מתכות באוויר. אבל יש מתכות באוויר. יש
באוויר ניקל. היום בחיפה אנשים נושמים ניקל. ההיקף ירד במקצת, כמו 10 סיגריות, אבל
בתל-אביב נשמו ניקל כמו 5 קופסאות סיגריות מידי יום.
http://oknesset.org/committee/meeting/816/
הכנסת
מרכז
המחקר והמידע
פיקוח המדינה על היבטים סביבתיים
בפעילותם
של מפעלים
מפעל "חוד אסף פלדה" לדוגמה
כתיבה: אֹורי טל-ספירו
אישור: שמוליק חזקיה, ראש
צוות בכיר
עריכה לשונית: מערכת
"דברי הכנסת"
י"ח בכסלו תשע"א
2010 בנובמבר 25
הכנסת, מרכז המחקר והמידע
קריית בן-גוריון, ירושלים 91950
מבוא
מסמך זה נכתב לקראת דיון בוועדה המשותפת לסביבה
ובריאות בראשות חה"כ דב חנין, והוא עוסק
בפיקוח המדינה על מפעל "חוד אסף פלדה"
בע"מ. במסמך מוצג הפיקוח של משרדי הממשלה על המפעל ועיקרי הביקורת של ארגוני סביבה
עליו. יודגש כי התחושות של התושבים החיים כמה מאות מטרים מהמפעל מעידות על פגיעה באיכות
חייהם, יהיו הנתונים אשר יהיו. כמו כן,
קשה להוכיח קשר סיבתי בין זיהום אוויר לתחלואה, לבטח לא ממקור פליטה מסוים. על כן, אין במסמך נתונים
על עודף התחלואה באזור חיפה ולא על הקשר בין זיהום אוויר לתחלואה.
מפעל "חוד אסף פלדה" הובא כדוגמה מאחר שנשמעו טענות רבות כלפיו. בהמשך המסמך מובאות נקודות לדיון אשר רובן רלוונטיות
למקרים רבים אחרים.
1. רקע
1.1. מפעלי "חוד אסף" תעשיות בע"מ
באזור התעשייה הדרומי בעכו, מול כפר מסריק, יש מתחם הנקרא קריית-הפלדה ובו פועלת חברת
"חוד אסף" תעשיות בע"מ. חברה זו היא חברת ציבורית, ויש לה כמה חברות-בת,
ובהן "מיחזור פלדה" בע"מ ו"חוד אסף פלדה" בע"מ.
"מיחזור פלדה" בע"מ הוא מפעל
לאיסוף, מיון, הפרדה,
גריטה וחיתוך של גרוטאות ברזל וחלקי מתכת.
ברזל הניתן למיחזור משווק או מועבר להתכה למפעל "חוד אסף פלדה". מתכות
מסוימות מפונות למפעל מיחזור; פסולת שאינה ניתנת למיחזור מפונה לאתרים לסילוק פסולת
יבשה.
מסמך זה מתמקד במפעל "חוד אסף פלדה". המפעל מקבל את הגרוטאות מ"מיחזור פלדה" ומתיך אותן למטילי פלדה. מטילי פלדה אלו מועברים לאחר מכן לחברת-בת אחרת
בקריית-גת. תהליך ההתכה במפעל הוא בעל פוטנציאל גבוה לפליטה של חומרים מסוכנים לבריאות
כגון מתכות, חומרים אורגניים ודיאוקסינים.
דיאוקסינים הם מזהמים אורגניים עמידים, וחלקם
מזיקים לבריאות האדם.
[המונח דיאוקסינים חל לעתים גם על פוראנים
(Furans) ועל Polychlorinated
Biphenyls ( (PCB's, שהם תרכובות אורגניות רעילות הדומות לדיאוקסינים]
יש יותר מ-400 תרכובות המשויכות לשם הכולל
דיאוקסינים, ולכ-30 מהן מיוחסות תכונות רעילות
מובהקות.
[ד"ר
רינה ורסנו וד"ר ג'ון ינג, "סקר
ראשוני על רמות דיאוקסינים ותרכובות PCB's דמויי דיאוקסינים במזון בישראל
(2008)", שירותי המזון והתזונה, שירותי בריאות הציבור במשרד הבריאות, התקבל מד"ר
רינה ורסנו, 7 ביוני 2010.
הסוכנות הבין- לאומית לסרטן קבעה כי דיאוקסין מסוג
TCDD ( -Tetrachlorodibenzo-para-dioxin 2,3,7,8)
מסרטן לבני-אדם. יש עדויות לקשר בין סוגים אחרים של דיאוקסינים לתחלואה. 9
[מאת ד"ר מיכה בר-חנא, מנהל רישום הסרטן
הלאומי במשרד הבריאות, מכתב, 19 בספטמבר 2006.]
דיאוקסינים נוצרים בתהליכים טבעיים כגון התפרצות
וולקנית ושרפת יערות, וגם בתהליכי שרפה, בפירוק
תרמי ובתהליכי ייצור של כימיקלים המורכבים מחומרים אורגניים. גורמים שונים משפיעים
על כמות הדיאוקסינים הנוצרים, כגון ההרכב הכימי
של חומרי השרפה, פרופיל הטמפרטורה והחומר הנשרף
וכן מתקני טיהור של גזי פליטה. דיאוקסינים הנפלטים לסביבה עלולים לחדור אל גוף האדם
ולהצטבר בו בשל מסיסותם בשומן ויציבותם הכימית הגבוהה. הדיאוקסינים עלולים להימצא בכל
המצעים – אוויר, קרקע, מים ומזון. זמן מחצית החיים של דיאוקסין בגוף האדם הוא שבע שנים.
ערכי הפליטה המרביים של דיאוקסינים
ערכי הפליטה המרביים של דיאוקסינים ופוראנים
נקבעו על-ידי המשרד להגנת הסביבה ברשיון העסק של המפעל לפי סעיף 5.2.7.2 בתקן ( TA
Luft 2002 )
Technical Instructions
on Air Quality Control" (Technische Anleitung zur Reinhaltung der Luft)
כך,
התקן המקסימלי שנקבע למפעל בנוגע לדיאוקסינים, כפי שכתוב ברשיון העסק, הוא זרימת מאסה של 0.25 מיקרוגרם לשעה או ריכוז
של 0.1 ננוגרם לקוב אוויר.
[תנאים ברשיון עסק, מס' תיק
של המשרד לאיכות הסביבה: 631370/1; מכתב מדורית
זיס מהמשרד לאיכות הסביבה –מחוז הצפון למנהל מחלקת רישוי עסקים בעיריית עכו, 21 במרס
2005.]
בתנאים שנקבעו ברשיון העסק של המתקן לכילוי
פסולת באעבלין פליטת הדיאוקסינים המרבית שהותרה למפעל היא 0.1 ננוגרם לקוב אוויר. ננוגרם
(ng) – ננו
היא תחילית שמשמעותה 1/1,000,000,000, כלומר
ננוגרם הוא אלפית המיקרוגרם; מיקרוגרם הוא מיליונית הגרם.
התנאים ברשיון העסק של מפעל "חוד אסף
פלדה" בע"מ כאמור, תהליך ההתכה במפעל הוא בעל פוטנציאל גבוה לפליטות לאוויר
של חומרים מסוכנים לבריאות כגון מתכות ודיאוקסינים. לפיכך קבע המשרד להגנת הסביבה למפעל
תנאים ברשיון העסק.בתנאים שקבע המשרד ב-21 במאי 2005 נדרש המפעל לנקוט את האמצעים המתאימים
כדי שהמזהמים ייפלטו דרך הארובה בלבד ולאחר סינון, להתקין מערכות שאיבה, לאסוף מזהמים ולטפל בהם, לשדרג את מערכת היניקה כדי למנוע פליטות לא מוקדיות
מגג המבנה, וכן לנקוט את האמצעים המתאימים כדי שפליטת מזהמים לא תעלה על תקני פליטה
המפורטים בתנאי הרשיון. כמו כן נקבעו למפעל תקני פליטה ממוצעים מרביים לחומרים כגון
תחמוצות גופרית (SO2), תחמוצות חנקן (NOx), חלקיקים נשימים עדינים, חומרים אורגניים מסוימים, תרכובות כלור ודיאוקסינים.
ערכי הפליטה המרביים של דיאוקסינים תנאים
ברשיון עסק, מס' תיק של המשרד לאיכות הסביבה: 631370/1; מכתב מדורית זיס מהמשרד לאיכות הסביבה
–מחוז הצפון למנהל מחלקת רישוי עסקים בעיריית עכו, 21 במרס 2005.
מפעל "חוד אסף" בדוח ועדת-אבנימלך,
אוקטובר 2006 המשרד להגנת הסביבה הקים ביולי 2006 צוות מומחים בראשות פרופ' יורם אבנימלך ממוסד שמואל נאמן בטכניון להלן: ועדת-אבנימלך
לשעבר המדען הראשי של המשרד, כדי לבדוק
את זיהום האוויר במפרץ חיפה והשפעתו על בריאות תושבי האזור. ועדת-אבנימלך, שמנתה כ-30
מומחים בתחומי אקלים, כימיה ובריאות, העריכה
את היקף הזיהום והמליצה על פעולות להפחתתו.
הוועדה פרסמה ב-30 באוקטובר 2006 את הדוח "זיהום אוויר במפרץ חיפה: תמונת
מצב והמלצות לפעילות".
לבקשת השר להגנת הסביבה ייחדה ועדת-אבנימלך
בדוח נספח נפרד ל"חוד אסף פלדה".
הוועדה בחנה את המפעל והמליצה לנקוט בתוך שלושה עד שישה חודשים את הפעולות האלה:
א) פעולות שיביאו לידי הקטנת פליטת הדיאוקסינים בדרך של הזרקת פחם, ואם שיטה זו אינה מספיקה – בדרכים אחרות; ב) הגדלת מספר בדיקות הארובה. ג) איטום אולם הייצור
כדי למנוע יציא תנאים ברשיון עסק, מס' תיק
של המשרד לאיכות הסביבה: 631370/1; מכתב מדורית
זיס מהמשרד לאיכות הסביבה –מחוז הצפון למנהל מחלקת רישוי עסקים בעיריית עכו, 21 במרס
2005. בתנאים שנקבעו ברשיון העסק של המתקן לכילוי פסולת באעבלין פליטת הדיאוקסינים
המרבית שהותרה למפעל היא 0.1 ננוגרם לקוב אוויר.
2.5 בדיקות איכות אוויר סביבתיות ובדיקות פליטה מארובות
המפעל כ-20 בדיקות נערכו בארובות המפעל, כמחציתן בדיקות פתע וכמחציתן בדיקות תקופתיות.
נוסף עליהם נערכו 11 בדיקות סביבתיות, רובן על-ידי המשרד להגנת הסביבה ומיעוטן על-ידי
המפעל. לפי נתוני המשרד להגנת הסביבה שנשלחו אלינו, בכל הבדיקות התוצאות
היו תקינות, למעט בדיקות אלו:
א) ב-22 ביוני 2006 – חריגה של פי-עשרה מהתקן
של דיאוקסינים וחריגה של 3 -30% מהתקן של
חומר חלקיקי מרחף (להרחבה על בדיקה זו ראו
בהמשך).
- ב-28 בספטמבר 2006 – חריגה של פי-חמישה מהתקן של
דיאוקסינים.
- ב-18 באוקטובר 2006 – חריגה של פי-שמונה
מהתקן של דיאוקסינים.
בנספח מס' 2 מובאים נתונים מפורטים על בדיקות איכות אוויר
סביבתיות ובדיקות פליטה מארובות
המפעל מאז ינואר 2005, שהתקבלו מהמשרד להגנת
הסביבה.
חריגות מהתקן בבדיקות שנערכו ב-22 ביוני
2006
בבדיקת הפתע שנערכה ב-22 ביוני 2006 נמצאה
חריגה בריכוז פליטת דיאוקסינים בשיעור של פי-
עשרה מהתקן 1.03 ננוגרם למ"ק; התקן הוא 0.1 ננוגרם למ"ק
יצוין כי המשרד להגנת הסביבה היה מוטרד מהחריגה בפליטות הדיאוקסינים.
חברות שבצעו את הבדיקות דיאוקסינים לפי
נספח 2
האנליזה לדיאוקסינים נעשתה ב
ERGO
בגרמניה
envirolab UKבבריטניה
Analytical
Perspectives בארה"ב
Ecochem בצ'כיה
בדיקת דיאוקסינים
במזון
כאמור, דיאוקסינים
הם
מזהמים
אורגניים
עמידים
העלולים
לחדור
לגוף
האדם
בשל
יכולתם
להתמוסס בשומן
ובשל
יציבותם
הכימית
הגבוהה.
הדיאוקסינים
עלולים
להימצא
בכל
המצעים
–
אוויר,
קרקע, מים
ומזון.
רוב
הדיאוקסינים
שמוצאים
את
דרכם
לגוף
האדם
עושים
זאת
דרך
המזון.
למשל, דיאוקסינים
במזון לבעלי-חיים
עלולים
לעבור לבהמות ומשם
לבני-אדם האוכלים
אותן.
כמו
כן,
אם פרות
נחשפות
לדיאוקסינים, אדם ששותה
את החלב שלהן
נחשף גם הוא
ראו
שירות
המזון
והתזונה
במשרד
הבריאות,
תאריך
כניסה:
1 ביוני
2010
see below
.10 הקמת מעבדת דיאוקסינים בישראל
כאמור, לכידת האוויר לשם בדיקת הימצאות דיאוקסינים נעשית כיום על-ידי גורמים מוסמכים שמפעיל המשרד להגנת הסביבה, אולם האנליזה של הדגימות נעשית במעבדות במדינות אחרות, מאחר שבישראל אין כיום מעבדה מתאימה לגילוי דיאוקסינים. שליחת הדגימות מישראל למעבדות בחו"ל בעייתית הן בשל חוסר פיקוח על רמתן והן בשל הזמן הכרוך בכך. נוסף על כך, הבדלים בתוצאות דגימת אוויר עשויים להיות קשורים בסוג החומרים הנשרפים במפעל, אולם גם במעבדה אשר עשתה את האנליזה לדגימה. לדברי ד"ר רינה ורסנו ממשרד הבריאות, כיום יש שיטות זולות וישימות יותר לגילוי דיאוקסינים, ולכן המשרד שוקל להקים מעבדה כזאת בישראל או להכיר במעבדה פרטית מתאימה, אם זו תוקם (לדבריה, שליחת דגימות מזון מן החי לחו"ל מורכבת, למשל, מבחינת פיקוח וטרינרי.)
. כשתהיה מעבדה מתאימה בישראל יוכל משרד הבריאות לבצע דגימות רבות יותר( ד"ר רינה ורסנו, שירותי המזון והתזונה במשרד הבריאות, פגישה, 2 ביוני 2010 כנראה עם הקואליציה
לבריאות הציבור ועמותת "אדם
טבע ודין" . האמור נכון גם לגילוי דיאוקסינים בדגימות שנלקחו בעבור המשרד להגנת הסביבה.
Establishment of a Dioxin Laboratory in Israel
Trapping air samples for the presence of dioxin is done today by authorized agencies under the supervision of the Min. of Environ. Protect. However the analysis of the samples is done in laboratories in other countries as Israel to date does not have a laboratory to measure dioxins. Sending samples from Israel to laboratories abroad is problematic both because the lab quality is not supervised and the long amount of time
.required for the analysis
In addition, differences in the results of air samples are liable to be the result of the
. nature of the material examined but also as the result of the laboratory used
According to Dr. Rina Versano from the min of health today there are cheaper and more practical methods for examining dioxins and therefore the ministry is considering establishing a laboratory such as this in Israel or to certify a suitable private laboratory if
.one can be found
If a local laboratory existed the Min. of Health could examine many more samples.
No comments:
Post a Comment